מערכת השמיעה מחולקת ל- 3 חלקים:

אוזן חיצונה

אוזן תיכונה

אוזן פנימית

אוזן חיצונית כוללת בתוכה את האפרכסת ותעלת השמע

אוזן תיכונה כוללת בתוכה את עור התוף ועצמות השמע: פטיש סדן וארכובה

אוזן פנימית כולל את השבלול

תפקיד האוזן החיצונית והאוזן התיכונה הוא להוליך את גל הקול, פנימה אל תוך השבלול ועצב השמיעה.

האוזן הפנימית היא האיבר שבפועל שומע. בשבלול מתבצעת התמרה של גלי קול לעיצבוב חשמלי שמועבר אל המוח.

גל קול (צליל) שמגיע, נאסף ע”י האפרכסת של האוזן ומועבר אל תוך תעלת השמע. משם גל הקול יגיע לעור התוף וירטיט אותו. תנודות עור התוף מרטיטות את עצמות השמע המחוברות אליו. גל הקול מגיע אל בסיס עצם הארכובה, העצם האחרונה בשרשרת עצמות השמע . רטיטת עצם הארכובה,  מביאה לתנודות נוזל שנמצא בתוך ה”שבלול”. תנועת הנוזל גורמת לתנועת  תאי השיער שבשבלול שמתורגמת לדחף עצבי בעצב השמיעה. המוח מזהה את הדחפים העצביים השונים כצלילים וקולות.

לקות בשמיעה היא פגיעה באחד ממנגנוני השמיעה שהוזכרו למעלה.

פגיעה בחלקים חיצוניים (אוזן חיצונית ותיכונה) עלולה להביא לפגיעה במנגנון ההולכה של גל הקול ולירידה הולכתית בשמיעה. בירידות בשמיעה מסוג זה , לעיתים , ניתן לטפל אצל רופא אאג אך ישנן ירידות הולכתיות שלא ניתן לטפל בהן באופן זמני ו/או קבוע.

פגיעה באוזן הפנימית  ואילך תוגדר כירידה תחושתית עצבית בשמיעה. בירידה בשמיעה מסוג זה , למעט מקרים חריגים, לא ניתן לטפל ולא צפויה להשתפר.

כאשר הירידה בשמיעה היא קבועה, לא ניתנת לטיפול לאורך זמן ופוגעת בתפקוד היומיומי , יומלץ להתאים מכשירי שמיעה .